"אמרתי לאבא שהטכניון הוא המקום שלי"

היבא מלאק, בת 23, גדלה בדלית אל כרמל ולמדה בבית הספר אלאשראק אלתוחידי. היא הבת הבכורה מתוך ארבעה אחים והראשונה במשפחתה שהגיעה לטכניון.

בתיכון היא השלימה בגרות מורחבת בשלל מקצועות – מדעי המחשב, כימיה, מתמטיקה, אנגלית, ערבית, עברית והיסטוריה. בנוסף היא הספיקה לגשת לבחינה הפסיכומטרית פעמיים במהלך התיכון.

כשסיימה את הלימודים באה היבא עם אביה למשרד הרישום והקבלה בטכניון – והתאהבה. “אמרתי לאבא שלי שזה המקום שלי.” למרות ממוצע הבגרות הגבוה, 119, היה עליה לשפר ציון בפסיכומטרי, ואת השנה הבאה היא הקדישה להכנה לבחינה ולשרות לאומי בבית ספרה. “ליוויתי תלמידים מבחינה לימודית ורגשית והרגשתי שאני תורמת להם הרבה. המסורת הדרוזית מטפחת ערכים של עזרה ואהבת הזולת. אם מישהו במצוקה – כל הכפר מתגייס. לכן ההתנדבות בקהילה היא דבר מאוד טבעי וחשוב עבורי.”

במהלך אותה שנה היא ניגשה לפסיכומטרי, שיפרה ציון בכשלושים נקודות – והתקבלה לטכניון. ב-2021 היא החלה ללמוד במסלול להנדסת תוכנה בפקולטה למדעי המחשב ע”ש הנרי ומרילין טאוב. “ההתחלה הייתה קשה מאוד, ולא ויתרתי על פעילות התנדבותית בכפר שלי. את הסמסטר הראשון סיימתי במצב אקדמי לא תקין אבל לא התייאשתי. מסמסטר לסמסטר השתפרתי והציונים עלו מ-60 ל-80 וגם יותר, ובשנה שעברה הייתי מצטיינת דיקן.”

אין לה ספק שחלק מהשיפור קשור בתמיכת ההורים – ובחברה המקיפה אותה בפקולטה. “ביום הראשון בטכניון לא הכרתי אף אחד, אבל לאט לאט רכשתי חברים ושותפים ללימודים, וזה נותן המון כוח. אני מאוד שמחה שבחרתי בטכניון – זה באמת המקום שלי, כמו שהרגשתי כבר בביקור הראשון בקמפוס. אין בטכניון הרבה סטודנטים מבית הספר שלי, ואני מקווה שההצלחה שלי תעודד תלמידים נוספים לבוא לטכניון.”

בסמסטר הנוכחי היא החלה, במקביל ללימודיה במסלול, לימודים לתעודת הוראה בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה. מדוע? “אולי אהיה מורה בעתיד הרחוק, אבל בשנים הקרובות אני רוצה לפתח את מרכז הלמידה בכפר שלי. זה מרכז שהקמתי בעבר בהתנדבות, במסגרת מרכז ‘נור’ שתומך בנערות בגילי 16 ומעלה, ואני רוצה להרחיב אותו כך שיעניק תמיכה לכמה שיותר תלמידות תיכון.”

לאחרונה היא קיבלה מלגת הצטיינות במסגרת שיתוף פעולה בין הטכניון, קרן פורטלנד, חברת ההייטק הישראלית נובה (Nova) ועמותת לוטוס, וגם נשאה דברים בשם הזוכות. “אני נזכרת ביום הראשון שלי בשערי הטכניון,” סיפרה לקהל. “אני זוכרת את השילוב של יראה מול המוסד העצום הזה לצד תחושת שליחות עמוקה. לא הגעתי לכאן לבד, הגעתי כשאני נושאת איתי את התמיכה של משפחתי, את הערכים של הכפר שלי ואת החלומות של הנערות שרואות בנו היום פריצת דרך. המלגה הזאת היא הצהרת אמון ביכולות שלנו להיות אלו שמעצבות את פני העתיד ובקול החיוני והמשמעותי שלנו כנשים דרוזיות שבחרו בדרך מאתגרת, מרתקת וחשובה מאין כמוה.”